בן חנה-בתיה ושלמה-לוי, נולד בחודש תשרי תרפ"ד (1923) בעיר ז'ז'מר, ליטא. בהיותו בן תשע עלה עם הוריו לארץ ושהה אצל אחיו בקיבוץ תל יוסף. שם סיים את חוק לימודיו בבית-הספר המשותף והתגייס לפלמ"ח.

זרובבל התנדב לצבא הבריטי, הצטרף לבריגדה היהודית ושירת בה כשנה וחצי.

בשובו למשק עבד במספוא ובקצירת תלתן והיה לחקלאי מסור ונאמן האוהב את נוף כפרו בכל מאודו. את "בבל" - כפי שכינוהו חבריו - הכירו כצנוע, שתקן ונחבא אל הכלים ובעל נפש עדינה ואוהבת, מתרשמת מיופי ואמנות. עוד בצבא הבריטי הצטיין כצלף (תפס מקום שני בתחרות צליפה באזור תעלת סואץ) וכשהתלקחו קרבות מלחמת- העצמאות היה מראשוני הנחלצים למערכה, היה בין מלווי השיירות, ובאחת מהן, אשר פרצה לגוש עציון הנצור, מצא את מותו - מות גיבורים. בשעות הבוקר בשבת 27.3.1948 יצאה מירושלים שיירה גדולה, להביא אספקה לגוש עציון הנצור. הכוונה היתה לנצל את ההפתעה, שכן הערבים לא ציפו לשיירה בשבת, לפרוק במהירות את הציוד ולחזור לירושלים. השיירה הגיעה לגוש ללא תקלות, אך התעכבה במקום מעל המתוכנן. שהות זו איפשרה לערבים להתארגן ולהזעיק כוחות לאזור. בדרכה חזרה נתקלה השיירה במספר מחסומים ובירי לעברה, אך הצליחה להגיע לאזור אל-חדר, כ- 2 ק"מ מדרום לבית-לחם, שם נתקלה במחסום גדול והמון ערבי פתח באש לעברה. המשוריין (שכונה "פורץ המחסומים") שזרובבל היה מפקדו נותק מהשיירה, נתקע במקומו ואי-אפשר היה להחיש לו עזרה. כחמש שעות עמדו אנשי המשוריין בקרב עז מול מאות הפורעים, רוב האנשים נפצעו, המשוריין בער, אך זרובבל ניהל את הקרב עד הרגע האחרון. לפצועים פצעים קלים נתן פקודה לעזוב את המשוריין והוא עצמו נשאר לחפות ולהגן על חבריו הפצועים. עם התקרב הפורעים אל המשוריין הבוער, פוצץ אותו על עצמו ועל חבריו, בגורמו אבידות כבדות לאויב.

זרובבל נפל ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) ונקבר בסנהדריה בירושלים. ביום כ' בתמוז תש"ט היה זרובבל בין 12 גיבורי ישראל הראשונים אשר קיבלו את "אות גיבור ישראל" על אומץ-לבם ורוחם העשויה ללא חת. בשנת 1973, לאחר קבלת חוק העיטורים בכנסת, הומר זה בעיטור הגבורה.

ביום ט"ז בחשוון תשי"ב (15.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.